יומני היקר,
חזרתי עכשיו מהיריד בו הייתי עם אליז ופרוזין.
הגענו הביתה ושמענו את צעקותיו של הרפגון! איזה בן אדם שפל ונחות!מסתבר שהטיל על ולר את האשמה של גניבת כספו ובתו,אליז כאחד.
לפתע, בין דיבורי השיחה שהתרחשה, הקשבתי לסיפור מוכר מאוד. ולר אמר כי לפני יותר מ16 שנים, משפחתו נספתה בים והוא ניצול ע"י ספינה ספרדית שרב החובל שלה אימץ אותו לבן וגידל אותו. וכאשר שמע כי אביו עדיין חיי הוא יצא למסע חיפושים אחריו. אך הפסיק בחיפושים כשפגש את אליז והתאהב בה.
אדם מבוגר ביקש מולר אות אימות לסיפור, כי משפחתו גם אבדה בספינה עקב המלחמה של צרפת באיטליה. המלחמה הייתה קשה ומשפחות אצילים רבות הופרדו זה מזה.
אינני מאמינה! סיפוריהם דומה מאוד למקרה שלי ושל אמי. האם אמצא את משפחתי האבודה לאחר שנים של עוני ובדידות עם אמי? האם אוכל שוב לסמוך עליהם שלא ניפרד שוב לעולם? ומה אמי תגיב לעניין?
דיבוריו של ולר קטעו את מחשבותיי, כאשר אמר שישנו צמיד אשר עונד מאז ילדותו.
זהו! אני בטוחה!
פרצתי לדיבוריהם בהתרגשות מלווה בבהלה וסיפרתי להם כי בעת האובדן בספינה, אמי ואני נלקחנו על ידי שודדי ים ונהיינו כעבדים. לאחר 10 שנה של סבל, כאב וגעגועים למשפחתנו, שוחררנו וחזרנו לנאפולי, שם גילינו שלא נשאר לנו דבר. נסענו לגניאה- כדי למצוא משהו מהירושה שנשארה לאמי, שיכלה להציל אותנו ולהוות לנו מקור הכנסה חשוב. אך קרובי משפחתנו גירשו אותנו וכך הגענו לפריז.
פעורי תדהמה היו המשפחה "החדשה" שלי..
חיבוק ארוך וחזק היה ביני לבין אבי, אנסלם ואחי, ולר.
אני רק מחכה לספר לאמי על הנס שקרה לנו היום...
איזה מזל! כאשר שמע הרפגון כי אני וולר בני משפחת אצילים, הסכים שנתחתן עם אהובינו...
סוף סוף הפרשה המתוסבכת הסתיימה!
זהו היום המאושר בחיי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה